שלום לכולם, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מדהימה שעברתי. ממש קצת לפני תחילת חודש תמוז התשע”ב, קיבלתי הדרכה מהרבי באתר אגרות הקודש. באותו ערב, ישבתי לשיחה עם שתי החברות הטובות ביותר שלי. ושוחחנו על ה”בעיות שלנו”, לכל אחת יש את הסיפור האישי שלה, לכל אחת אתגרי חייה.
אך אני….לא רוצה לעשות תחרות עם אף אחד, כבר שש שנים נמצאת בתהליכים משפטיים סבוכים וארוכים. לפני כשבע שנים כמעט אבי היקר נפטר, ומאז מתקיימים משפטים אלו על ירושתו, משפטים שלא יזמתי אני. נכון, שמהמשפטים הללו צמחתי, נכון שמהמשפטים האלה הפכתי אדם אחר, מאושרת, מחוברת אל האינסוף ואהבת החיים.
אבל..וזה אבל גדול, תמיד אני מרגישה שרק אם זה ייגמר כבר, רק אם ייגמר הסיוט הזה, וכאב הלב על אבא האהוב והטוב שלי, שבכל פעם שאני רואה עדיין מישהו שדומה לו ברחוב, לשניה אחת העולם נעצר ועדיין אני מקווה שאולי רק אולי זה הוא…התקווה הזאת לעולם לא חולפת. אחות אחת יש לי, והיא ואני עוברות את האתגר הזה יד ביד ולב אל לב ומתפללות שנעבור את השיעור הזה, שנצליח בו, שנעשה את הדברים כמו שאלוהים רוצה.
אז נחזור לאותו ערב חברותיי הלכו כבר הביתה, ואני עדיין נשארתי מהורהרת, איך יכול להיות חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שנס לא יכול להיכנס לכאן?
הרי ה' מלמד אותנו בכל חג כמעט, על הניסים, והתורה מלמדת אותנו לעולם לא להתייאש, ואני בעצמי ראיתי כל כך הרבה מקרים של ניסים גלויים שהתרחשו בחייהם של אנשים. אז למה גם שלנו לא יהיה נס? פניתי לה' וביקשתי! בבקשה…..ה' רק נס יכול להציל אותנו עכשיו. מיד באותה השניה, ניגשתי למחשב, למנוע החיפוש והקלדתי את הערך “נס”. הרגשתי דחף עצום לגשת לעשות את החיפוש הזה, דחף שלא מוסבר או הגיוני, או לא קורה בדרך כלל. הגעתי לאתר שמסביר על אגרות קודש, על ניסים שאנשים חוו…
התחלתי לבכות, פשוט לבכות, כשקראתי את הסיפורים הללו, מרוב התרגשות, מרוב תקווה מעורבבת עם חמיצות ותחושת פספוס של “איפה הייתי עד עכשיו”? נו טוב, אמרתי, ביקשת קיבלת! כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו…
ואז ראיתי שניתן למלא את אגרות הקודש גם מהבית! כל אחד יכול, רק תמלא את שימך את שם האמא, תעקוב אחר ההוראות באתר, ותוכל לדבר עם הרבי. תכף ומיד מילאתי את כל הפרטים וההוראות הכתובות. והתחלתי לכתוב לו…
הרבי היקר, אני כל כך מתפללת לנס, אני כל כך רוצה לחוות נס בחיי, במשפטים הללו, שהסיוט הזה ייגמר כבר, שחס וחלילה לא נצטרך לצאת מהבית הזה, הרי אנחנו גרים פה עם הילדים שלנו, ורק אם…רק אם זה יקרה לנו, נס, נס פשוט שיעזור לנו לסיים את זה…
ושלחתי את הבקשה. מס' רגעים והנה התשובה מגיעה. ואני קוראת וקוראת….ומי, תוך שניות הבנתי. הרבי הזכיר לי שכשהייתי בת 16 הלכתי לקבל ברכת רב. ולרבי הזה, הבטחתי שאתרום בכל יום 10 אגורות לצדקה. עשיתי זאת עד גיל 17 ומאז “שכחתי”. מיד ההבנה הזאת ירדה אליי: “ע”י זה נעשה מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה, והש”ית יצליחו. בברכת הצלחה.
מיותר לציין שמיד לקחתי מחשבון וחישבתי כמה זה 10 אגורות לכל יום שעבר מאז… שוחחתי עם בעלי, והחלטנו להשיג את הכסף ולתרום אותו בהקדם האפשרי לצדקה. השגנו את הסכום, והחלטנו לנסוע למערת אליהו הנביא. כשהגענו למערה, ניכנסתי להתפלל, בכיתי ובכיתי, לא הצלחתי להפסיק וגם לא ניסיתי להפסיק, התפללתי, התחננתי, ביקשתי, הרגשתי שעוד שניה והלב שלי יוצא מהמקום מרוב תחנונים… ופתאום היא הגיעה…אישה אחת…שעמדה לידי….ואמרה לי את תגשימי את המשאלה שלך! את תראי!
ואני באופן ישיר וללא היסוס הוצאתי מיד את הסכום ואמרתי לה, אפשר? אפשר לתת לך את התרומה הזו? היא הסכימה, מיד התחבקנו ובכינו שתינו. הסתובבתי לקיר בחזרה כדי להודות לה' ששלח את האישה הזו, וכשהסתובבתי היא כבר נעלמה…. ואז, חודשיים אחרי המקרה הזה, קיבלנו הודעה מעורך הדין, “השופטים החליטו לקבל את הערעור שלכן”. כל היוצרות התהפכו, הנס שייחלתי לו כל כך, התגשם, נכון שהמשפט עדיין לא נגמר סופית, אך המצב לעומת מה שהיה לפני כן, שונה כל כך, עכשיו אנחנו מובילות, ובכל יום מאז מתפללת וממשיכה בדרך הזו, חשוב לי מאוד לשתף את הזולת בניסים הללו, בכדי שכל אחד יוכל לדעת שנס הוא למעלה מהטבע, ודווקא כשלא מתרחשים ניסים, אז משהו לא בסדר.
הכל יהיה בסדר, והכל כבר בסדר וכולנו יכולים לחוות ניסים, לעולם אל לנו להתייאש ולחשוב שהמצבים הקשים שלנו הם רעים, או רוצים להרע לנו, בדיוק להיפך, אנחנו לומדים, אנחנו צומחים מכל מצב, לא משנה עד כמה גרוע הוא יהיה , הכל יכול להתהפך, הכל יכול להשתנות, רק לבקש, להיכנס אל הלב, לדבר עם ה', לא לפחד, רק אהבה קיימת בכל מצב, ומה שמסתיר אותה זה הפחד.
על החוויה הבאה, אספר בקרוב מאוד שבוע מבורך ומלא בבשורות טובות….
נילי ווצ'ינה (054-3435504)
