לאחר שהות של כמעט שנתיים בבית חיינו 770, בצל קורתו של הרבי שליט”א מלך המשיח, קיבל ר’ ירון צבי הודעה מבהילה מארץ הקודש – אבא שלך מאושפז, תחזור מהר לארץ! שעות לפני הסתלקותו, הספיק לעודדו המשפיע שלו דאז – הרה”ח יקותיאל מנחם ראפ – ע”י סיפור מופת מהרבי שליט”א מלך המשיח: יהודי שלמד ב770 כשנתיים, קיבל בשורה על מצבו הקשה של אביו בארץ והכניס פתק אל הקודש פנימה: “המצב קשה ואיני יודע כבר מה לחשוב”. הרבי שליט”א מלך המשיח הקיף בעיגול “איני יודע מה לחשוב”, רשם סימן שאלה, וכתב: “נבהלתי שאינך יודע מה לחשוב, שהרי יש פסק ברור בתורה – תחשוב טוב! יהיה טוב!”. אותו יהודי חשב טוב, ואביו הבריא וחי טו”ב שנים נוספות!
בנוסף, קיבל ירון עידוד, שראה בו הבטחה מהרבי שליט”א מלך המשיח, במכתב מכרך ו’ עמ’ סב: “שמחתי להודעה אשר הוטב מצב בריאותו וכבר בא לביתו, ובטח ילך מצבו הלוך וטוב…”. העידוד פעל וירון חזר לארץ, בטוח שאבא יצא מזה ויחזור הביתה, ונסע ישר, בעזרת בת דודתו של אביו, מהשדה התעופה לבית הרפואה תל-השומר.
המחזה שנגלה לעיניו ולאזניו לא היה מרנן בלשון המעטה. אביו, ר’ דורי צבי – יהודי צעיר בן 82 שיחי’, שכב במיטה, במצב סיעודי, עם מחלה המכונה ‘הרפס זוסטר’ – זיהום שהשפיע קשה בעין ימין ובמוח. הרופאים מבטיחים ש”אבא כבר לא יהיה מה שהיה”, שהוא “מוגדר סיעודי” וש”יזדקק לאמצעי עזר כמו כסא גלגלים וכסא רחצה” ובהמשך, טענו שמקומו במוסד סיעודי או תשושי נפש. “אינני מבין ברפואה אבל לא האמנתי להם. כשהרופא הבכיר דיבר קשות, הצבעתי כלפי מעלה. הוא אמר ‘הכל בהנחה שלא יהיו נסים’. אמרתי לו: ‘יהיו נסים!’, למרות שמאוד היה קשה לי לראות את אבא במצב כזה של תלות סיעודית והזיות שונות ומשונות תוך שהוא מדבר איתי בכמה שפות מרוב בלבול.
צריכים להודות, שלמרות המצב זה היה מצחיק לפעמים. באחד המקרים למשל, כאשר רופאה שאלה את אבא אם הוא יודע איפה הוא נמצא, הוא אמר: ‘בטח שאני יודע! אני בהום סנטר’. אחרי שהיא הלכה אמרתי לו: ‘זו רופאה שמחליטה כמה דברים חשובים, למה אמרת לה ככה?’ אז אבא ענה: ‘מה רצית, שאשקר לה?’. אמנם הצחוק היה מהול בקושי אבל עם כל הקושי, ידעתי שהוא ישוב הביתה ולאיתנו כפי שהובטח, ושעומדת בפנינו תקופה לא קלה. החלו אז לעלות בראשי מכתבים שראיתי מהרבי שליט”א מלך המשיח בעבר, כאשר כתבתי עם יהודים באגרות במבצעים שונים, על כך שלרופאים ניתנה רשות לרפא אבל לא לעשות רע על הלב ושאינם נביאים, וחשתי על בשרי באותה העת את הכוונה בדברים”.
ההוראות והנסים מהרבי שליט”א מלך המשיח לא פסקו מלהגיע. במכתב בכרך ו’ עמ’ שמא ניתנה ההוראה הראשונה: “נתקבל הפ”נ שלו… אזכירו לרפואה קרובה, … ועליו לעוררו שיחזיק סמוך למיטתו מזוזה בדוקה… כמובן שתהי’ כלי בתוך כלי, כיון שנמצא הוא בבית חולים – וכן יבדוק המזוזות בביתו…”. מיד הודבקה מזוזה למיטת האב בתל השומר ובמזוזות בית ההורים, שהועברו ע”י ירון לבדיקה מיד עם חזרתו לאה”ק, נמצא חשש לנקב במזוזה שהייתה בחדר שינה של ההורים! החשש לנקב היה במילים “ואספת דגנך” ובאמת הבעיה החלה כאשר ר’ דורי נפל ברחוב בעת שאסף דגנו [הלך לקניות].
האווירה באשפוז ובשיקום מכבי בתל-השומר לא הייתה נעימה. רפואה לא ברורה, מטפלים שרובם אינם יהודים וחלקם חסרי רגישות וסביבה אנושית מבלבלת מאוד עבור אדם מבוגר. “אבא שהה שם כחודש וחצי עד שהחלטתי להוציאו מהשיקום כי חשתי שזה לא עוזר לו להיות שם. כל הזמן הזה, ישנתי לצדו לשמור עליו מהיחס ומנפילות מסוכנות. אבי שיחי’ הוא אדם חזק. הוא היה איש קומנדו ימי בעברו, ואף גויס בזמנו לחטוף את אייכמן ימ”ש [=יימח שמו], רק שלבסוף הוחלט להביאו בדרך האוויר. אבא לא נכנע לרופאים, ליחס ולמילים שדוברו שם, והתעקש להבריא. על אף מצבו, האימונים שעבר וכוח הרצון נתנו אותותם והוא התאמץ לשרוד, להתאמן ולהשתפר וסירב לכל סממן סיעודי. במקביל, הוא למד להכיר אותי מחדש ושאל המון על יהדות ועל חב”ד ואף ביקש שאעשה קידוש לכל מחלקת השיקום בשבתות, זה היה עבורי מאוד מרגש.
בכלל, השתדלתי שכל רגע שלי שם שבו לא הייתי עסוק באבא, ינוצל למבצעים שונים – הנחת תפילין, קידוש, חלוקת כרטיסי 7 מצות ללא-יהודים וכרטיסי משיח ועזרה גשמית ליהודים, והיה קידוש ה’ גדול, עד ששמעתי נשים שמדברות על העזרה שלי לאבא ואומרות שזה ‘בגלל שהוא [אני] חבדניק’ או ‘ככה זה בחב”ד’ והדבר הסב לי, ובוודאי לרבי שליט”א מלך המשיח, נח”ר [=נחת רוח] רבה”.
“… בשלב מסוים, הוצאתי אותו מה’שיקום’ והעברתי אותו לבית אבות עצמאי סמוך לבית [ולא סיעודי כפי שהתעקשו בתל-השומר] כדי לטפל בו שם בעצמי כי חשתי שהשיקום לא ממש משקם אותו. הרבי שליט”א מלך המשיח כתב שמעבר לשינוי מיקום צריך לחשוב על התאמת הטיפול התרופתי והחלטנו שבבית אבות נחליט מה לעשות. היה מוקדם עדיין להביאו הביתה מכמה סיבות. בבית אבות הזה [שלא אפשר שימוש בכיסא גלגלים כתנאי, שכן הוא מוגדר כבית אבות לעצמאיים], אבא השתפר פיזית וזנח את הכיסא גלגלים שהצמידו לו בתל-השומר והחל ללכת בליווי שלנו.
בנוסף, הבנו שהטיפול הרפואי שקיבל בתל-השומר בעייתי אבל לא ידענו בדיוק באיזה אופן, ושוב הגיעה ההכוונה מהרבי שליט”א מלך המשיח במכתב מכרך כב’ עמ’ ריז: ‘כותב אודות מצב בריאותו וראשי פרקים בהמיחוש שלו…ואינו ברור ממכתבו, אף שבטח כן הוא, ששואל בדעת רופאים גדולים במקצוע… הרי כדאית ההשתדלות להתקשר עם רופא מומחה גדול דווקא… אינו מובן איך זה עד עתה לא קבעו בבירור המיחוש…’. ולפני כן, עוד בבית רפואה, בכרך טו עמ קיד: ‘ובטח נמצאת בטיפול רופא מומחה, וצריך להתעניין אם משתמשים בסממני רפואה ואופני טיפול שנתחדשו בכגון דא בזמן האחרון …’. מכתב שגרם לי לחקור איזה תרופות אבא מקבל ולמה ולהתייעץ טלפונית עם רבנים שונים המומחים לרפואה”.
“… אבא סבל מכאבי ראש איומים [ה’מיחוש’ שלו] וגם נטה לנפילות וסבל מבלבול. בשלב הזה, הבאתי רופא פסיכו-גריאטר מומחה רציני, כפי שכתב לנו הרבי שליט”א מלך המשיח, והנ”ל הסביר שהטיפול שקיבל עד כה אינו הולם את מצבו ואף ישנם כמה כדורים מסוכנים שיוצרים בעיות. אבא לא קיבל התייחסות תרופתית רצינית לכאבי הראש המבהילים ומאידך, קיבל כדורים שונים שמרדימים ומחלישים את הרגליים וגורמים נפילות, פרקינסון בטווח ארוך ובלבול. לאחר שינוי תרופתי ע”י הרופא מומחה, המצב החל להשתפר מאוד והרבי שליט”א מלך המשיח שוב מעודד – כרך יח עמ מד: ‘ת”ח ת”ח [=תשועות חן, תשועות חן] על הבשו”ט [=בשורות טובות] מהטבת בריאות אלו שכותב אודותם ונזכרו על הציון הק’ של כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע נשיא ישראל ויהי רצון שילך מצבם הלוך וטוב עד שיחזרו לאיתנם…’.”
“… עדיין המצב לא היה קל לנו כלל. ישנתי עם אבא גם בבית אבות ובאחד הלילות אף שברתי כתף כאשר קמתי בבהלה ורצתי, מתוך שינה, להרים את אבא שנפל בשירותים ונפלתי בעצמי. הרבי שליט”א מלך המשיח, כתב לי אז מכתב לגבי עניינים אחרים, ובסופו ציין שהוא מניח שעם הבריאות שלי הכל בסדר כי איני מתלונן על נושא זה. הבנתי שבכך הוא ביטל את ה’בעיה’ שלי בכתף ובאמת, ההחלמה הייתה פלאית ומהירה, וכפי שהעיד פיזיותרפיסט מומחה במכבי בעובדה שלאחר חודש וחצי אימוני פיזיותרפיה בלבד, לא הצליח להבין באיזו יד שברתי כתף כשראה את יכולת התנועה ביד וחשב שאני מראה לו את היד השנייה בצחוק!”
“… בשלושה חודשים הבאים עברנו פעמיים פינוי לטיפול נמרץ, אשפוז קצר נוסף ונאצלנו לעבור לבית אבות אחר כתוצאה מסיבות שונות. מאוד רציתי להביא את אבא הביתה אבל הבית לא היה ערוך לזה וכמו-כן, חשנו שאבא צריך עדיין ליווי רפואי צמוד ולאמי היה קשה עם הצעד. הבית אבות השני, היה באווירה חרדית בעיר בני ברק ובהשגחה פרטית מיקמו את אבא בחדר שנמצא בקרבת בית הכנסת המחלקתי. התוצאה הייתה שזכיתי להעלות אותו לתורה מספר פעמים – אירוע שכנראה קרה לאחרונה לפני 70 שנה בבר מצוה שלו!”.
“…מצבו של אבא הלך והשתפר הן פיזית וגם קוגניטיבית וחשנו שהסביבה של בית אבות מיותרת ופוגמת בקוגניטיביות שלו. באחד הלילות, אבא, שגם חש ככה וכאמור הנו טיפוס עצמאי מטבעו, פשוט עשה ‘צ’ק אאוט’. בהיותו איש שעבר אימונים, הוא ביצע מעקב אחרי סדר המשמרות בבית אבות, ארז את דבריו וניצל את החלפת המשמרות לחמוק מהבית אבות מבלי שאף אחד הבחין בו, לרדת למטה, ולקחת מונית הביתה עליה שילם עם קופת צדקה שהייתה בחדרו! הוא הגיע לביתו בחצות הלילה, ובבית אבות גילו שהוא איננו רק אחרי שהתקשרתי אליהם”.
“… בבית המצב השתפר יותר ויותר. הרבי שליט”א מלך המשיח המשיך לתת הכוונה מדויקת לחזרתו לשגרה ולסביבת אנשים. במכתב מכט תמוז, שנפתח בכרך יט בעמ’ שעא, נכתב: ‘על הנ”ל להיות מעורב יותר עם הבריות, שזו תהי’ התחלה טובה שיחזור לאיתנו מכבר…. על הנ”ל להיות חזק בידיעה (מתאימה להמציאות), שמצבו עתה יכול להתתקן במאה אחוז… וכיון שכת”ר [=כבוד תורתו] הביא שאלתו בוודאי לא ירפה ממנו…’. הדירה של הורי שופצה בעזרת אותה בת דודה יקרה של אבי שיחי’ כדי שתתאים למצב, הבאנו את הרופא מומחה עוד מספר פעמים והשתדלנו להחזיר את אבא לשגרה מוכרת ולנוחיות מרבית.
“…בהמשך, דאגתי להורי למבשלת מדהימה במטעמיה ולאבי, הבאתי מטפל הודי שזכה להכיר מיד את כוחו של הרבי שליט”א מלך המשיח כאשר העניק כרטיס 7 מצות בערבית שנתתי לו, לרופא ערבי שהיה צריך לתת לו אישור רפואי לצורך ויזה מיוחדת, ונוכח בעצמו איך הלה מזדרז לתת לו אישור שאמור היה להתעכב כמה ימים עד שיגיעו תוצאות בדיקות מסוימות, וכפי שאניל, המטפל ההודי, מספר בעצמו: ‘לחברים שלי שהיו צריכים ‘ספשייל ויזה’ כמוני, בגלל שהות מעל 5 שנים בארץ, לקח כחודשיים לארגן את כל הניירת הדרושה לבקשה הזאת. ירון אמר לי שביג בוס [כך המטפל מכנה את הרבי שליט”א מלך המשיח] יעזור, ובתוך שלושה ימים היה לי את כל הניירות! חברי ממש לא האמינו לי. במקרה אחר, המזגן בבית לא עבד וצעקתי: ביג בוס – בבקשה תעזור, והוא נדלק! הייתי בשוק.”.
“…כך, בשורה של הכוונות מדהימות ומדויקות מהרבי שליט”א מלך המשיח, ר’ דורי צבי – אבא שלי, אכן חזר לביתו, וחזר לאיתנו, וזאת לאחר ששרה בסכנת חיים גרידא והיה מחוץ לבית כמה חודשים כשהרופאים הבטיחו שהוא סיעודי, שהוא לא יחזור לעצמו ושעדיף לו חיים במוסד. מה שנראה כבירא עמיקתא, התברר כאיגרא רמה וכמו שהרבי שליט”א מלך המשיח מביא בשיחות שצריך לגלות את האור בתוך החושך ובאמת החוויה הזאת חיזקה קשרים משפחתיים וקירבה את הורי ליהדות, דבר שלא בטוח היה קורה באופן אחר.”.
“… הסיפור מר’ קותי, התמיכה מהרבי שליט”א מלך המשיח כל העת, שהותי הארוכה ב770 קודם לכן ושליחים שונים שההשגחה העליונה שלחה לעזור לנו נתנו כוח לעבור את התקופה הזאת. כיום, אבא ממש לא סיעודי ומתפקד כמעט עצמאית למעט קצת עזרה והשגחה מהמטפל שכבר למד שעם אבא לא מתעסקים. הוא צלול ב”ה, וכפי שהעידו על השיפור המדהים והלא יאמן במצבו פסיכו-גריאטר מומחה ועובדת סוציאלית שביקרו לאחרונה. הוא יורד לטייל ברחוב ובגיל 82 הוא החל להניח איתי תפילין! לעשות קידוש וארוחת שבת! לאכול כשר! ועוד, הוא מתעניין ביהדות ומקשיב לדברי תורה ממני, מה שלא זכיתי לו בתחילת תהליך התשובה שלי. עברנו תיקון נפלא ואלוקי וצמחנו ב”ה מהקושי שחווינו וכששאלתי את אבא באחת משיחותינו העמוקות ‘ממתי אתה מתעניין ביהדות?’ הוא ענה לי: ‘אני מתעניין בך!’ “.
