התוועדות חסידית, משמשת בין היתר, כבמה להעלת סיפורי מופת ובמיוחד כאלו המתגלגלים לאחרונה.
בהתוועדות שכזו, שנערכה השבוע, סיפור הר’ ישראל אופן מפתח תקוה, סיפור ששמע מ”בעל המעשה” – מי שאירע לו המקרה:
“אמנם כבר חלפו כמה שבועות מאז המקרה, אך אני עדיין מתרגש לספר את הסיפור. אתה לא הראשון ששומע ממני את הסיפור, ובכל זאת, כל פעם זה מחדד מחדש את כוחו של הרבי שליט”א מלך המשיח.
לצורך פרנסתי, אני עובד כסופר סת”ם (ספרי תורה, תפילין מזוזות), הכותב תפילין ומזוזות.
חלק גדול משעות היום, אני משקיע בכתיבה איטית ויסודית של המזוזות.
כתיבת מזוזה, אורכת זמן רב, ועל כן גם מחירה בהתאם לשעות העבודה (כמובן שצריך להביא בחשבון גם את עלות לימוד המקצוע, הקלף, הדיו וכו’).
היה זה יום ככל הימים, יצאתי מביתי ללימוד בבית המדרש, כמנהגי מידי יום אחרי הצהריים, כשבאמתחתי שתי מזוזות חדשות שכתבתי באותו יום, אותן תיכננתי להעביר לבדיקה ולהגהה לפני שאעביר אותן למכירה.
כשהגעתי למקום, חיפשתי “מקום בטוח” בו אוכל להניח את המזוזות, מבלי שהן תיפגמנה חלילה.
אפילו טיפת מים אקראית, או רטיבות קלה, יכולים להרוס עמל של שעות… בטח כשבמדובר בקלף ודיו לא מכוסים, שקית הניילון לא אטמה אותן בצורה הרמטית, ובנוסף לא חפצתי לקמט את המזוזות או לפגום בשלימות האותיות.
המקום הראשון שעלה בדעתי לשים את המזוזות, היה בין דפי ספר קודש, שעמד באותה שעה על השלוחן, שמתי את הספר בסמוך אלי, כשאני מתכנן בסיום הלימוד ליטול את המזוזות מתוך הספר יחד איתי.
אולי הלימוד המעמיק ואולי סתם חוסר תשומת-לב מספקת, גרמו לכך, שהגעתי חזרה לביתי מבלי המזוזות שנשארו בתוך דפי הספר על השולחן.
רק כמה שעות לאחר מכן, בהבזק של זכרון פתאומי, נזכרתי במזוזות.
יצאתי מהבית במהירות כשאני גומע את המרחק עד לבית הכנסת בחשש וכשתפילה על שפתי.
בשעה זו של תחילת הערב, עדיין התגודדה קבוצת אנשים בפינת בית הכנסת, נכנסתי בלי לשים לב בכלל על מה הם מדברים, והבטתי סביב.
עיני חשכו. השולחנות הריקים מספרים והמדפים המלאים הבהירו לי ששמש בית הכנסת כבר טרח לארגן את הספרים חזרה במקומם, כשאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לחפש בינות לאלפי הספרים…
האברכים המשוחחים המשיכו לדבר, והתברר כי נושא השיחה הוא המופתים של הרבי שליט”א מלך המשיח באמצעות האגרות קודש, כשחלקם מגיבים בביטול כי לא יכול להיות שזה עובד.
כששמעו מפי מה הביא אותי לבית הכנסת, הציעו לי: “למה שלא תנסה לפתוח פה אגרות קודש ולבקש ברכה”?
לקחתי את הדברים ברצינות, בפינת בית הכנסת כתבתי לרבי מלך המשיח, וביקשתי את ברכתו, כשאני מצפה למצוא בתשובה כברכה למזוזות או משהו כזה.
ברכה שכזו לא ראיתי, מה שכן צד את העיני, הייתה הערה קטנה שהופיעה במכתב: “ועיין בספר בעל שם טוב…”
ניגשתי לארון, כשהם עדיין עוקבים אחרי, הוצאתי את הספר “בעל שם טוב” שבתוכו כמובן המתינו לי המזוזות…”
