מספר מר אבי אוחנה, מקרית מלאכי: “הכל התחיל, לפני מספר חודשים, כשליד ביתה של אימי, גב' מזל שתחי', הגרה ברמלה, הכניסו ספר תורה חדש, לבית הכנסת.
כנהוג נערכה תהלוכה מרשימה, והקפות שמחות במיוחד לעבר בית הכנסת, כשהקהל כולו עולז ושמח בספר התורה, כמנהג ישראל.
לפתע חשה אימי שלא בטוב. בניידת שהבהילה אותה לבתי הרפואה “אסף הרופא” בצריפין, כבר איבחנו, כי מדובר ב'אירוע לבבי' כהגדרתם.
“רק לאחר בדיקות מקיפות ניתן יהיה לקבוע בדיוק ממה היא סובלת ומה ניתן לעשות” הודיעה האחות בבית הרפואה.
כמובן, שהמעבר החד, מהשמחה הגדולה ברחובה של עיר, לחדר המיון, לא הטיב עם מצב רוחנו, מה עוד שאימי שתחי', כבר בגיל מבוגר יחסית, לאריכות ימים ושנים טובות, מה שהוסיף לחששות.
הרופאים החלו בסדרת בדיקות מקיפה, לאחר צילומים שונים ובדיקות אולטרה סאונד, כשבסופם קרא לנו הרופא לחדרו.
הוא פרש על השולחן המואר את הצילומים האחרונים, ותוך שהוא מצביע על המקום המדוייק, והראה לנו כי בליבה נתגלו עורק וחצי סתומים, שאינם מתפקדים. “במצב גילה, הייתי ממליץ לעשות קודם צינטור. לדעתי, הבעיה קיימת כבר תקופה ארוכה, אולי אפילו שנים ומוכרחים כעת לטפל בה”.
לא הסתפקנו בחוות הדעת הזו, ולמחרת רופא מומחה אחר, מבית הרפואה, ערך לה צילומים נוספים, שבהם נראו הסתימות בבירור יותר. מה שהיה נראה אתמול כעורק וחצי סתומים, הפך היום לתמונה ברורה של שני עורקים סתומים. כשהרופאים ממליצים לעשות צינטור. “באם הצינטור לא יצליח חלילה, אנחנו ניאלץ לעשות ניתוח לב פתוח, שהינו מסובך בהרבה” פסקו הרופאים.
ימים לא קלים חלפו עלינו, הרבינו בתפילות רבות ובקבלת החלטות טובות לרפואתה.
יום לפני הצינטור המתוכנן. פגשתי את ידידי הרב אריה חבבו, תושב השכונה החסידית נחלת הר חב”ד, כאן בקרית מלאכי. סיפרתי לו על המצב ושאלתי אותו: “מה אתה אומר על זה?”.
“לדעתי, ברור, שאתה חייב, עוד היום לכתוב לרבי שליט”א מלך המשיח ולבקש את ברכתו הק'” הוא מיהר להשיב.
קיבלתי את עצתו. מה עוד שכבר נוכחתי בעבר לראות בניסים שהתרחשו בזכות הברכות המתקבלות באמצעות האגרות קודש, ובשעות הערב, לילה קודם הטיפול. התיישבתי לכתוב את בקשת הברכה.
במשך זמן ארוך, כתבתי מתוך דמעות שיצאו מעומק ליבי. בכיתי והתחננתי במכתבי, שיתן לי הרבי שליט”א מלך המשיח תשובה שתפיג את החששות מהטיפול המיועד, ויביא את המזור לצרה זו.
התשובה שהתקבלה, עסקה בסיבת נס החנוכה, ונכתב שם שנס החג אירע ע”י כח התורה. לא כ”כ הבנתי את ההקשר, אך הרב חבבו קישר זאת מייד להכנסת ספר התורה, שם התחיל כל הסיפור, והבטיח שבעז”ה הכל ילך בסדר…
למחרת בבוקר, ליוותה אחותי את אימי לצינטור, כשאני עומד איתם בקשר טלפוני. “היא נכנסת כעת לצינטור” היא התקשרה להודיע לי. הכנתי את עצמי לשעה ארוכה של המתנה בצפיה לתוצאות הטיפול.
אלא שלאחר חמש דקות בלבד היא התקשרה. “מי יודע מה כבר קרה” הרהרתי בחטף, תוך שאני מקבל את השיחה.
“הם סיימו את הכל” היא בישרה בעליצות. “מה? איך זה קרה?” שאלתי, והיא הסבירה: “לא יודעים איך זה, אבל כעת הם גילו, שאין שום עורק סתום, אפילו לא אחד. אין להם שום הסבר להבדל מהצילומים של אתמול, אבל זו המציאות”.
