מידי שנה, יוצאים מאות אלפי תושבי ישראל, לטיולים שונים בארצות חו”ל. כמעט כל אחד שב למשפחתו, כשבאמתחתו מתנות ומזכרות שונות, חלקם תועלתיים יותר וחלקם פחות.
אלא, שלצד אלו המביאים מתנות מסוגים שונים, שתועלתם נתונה בספק, ניתן למצוא את המטיילים שהטיול העניק להם תוכן לו הם לא ציפו, ואפשרות להביא “מתנות” מסוג אחר לגמרי, לבני משפחותיהם. הכוונה היא לאותם מטיילם שדווקא בטיול, הרחוק כל כך מישראל, “נפתחים” בבתי חב”ד, מתקרבים, בצורה כזו או אחרת ליהדות, ובשובם לביתם הם מעניקים למשפחתם, את המתנה הטובה ביותר – מתנה יהודית.
הילה ס. היא אחת מאותם מטיילים שהנסיעה לחו”ל עשתה להם רק טוב. במהלך טיולה בשנה שעברה בדרום אמריקה, הגיעה לבית חב”ד המרכזי למטיילים בפועל בבוליביה.
היה זה בתקופה מאוד מבולבלת בחייה, היא הרגישה כי היא עומדת בצומת דרכים משמעותי, שישפיע על חייה.
זמן קצר קודם לכן, היא לא התקבלה ללימודים במגמה בה חפצה ללמוד, ובמקביל הוצע לה להמשיך במסלול לימודים שונה, במגמה משפטית, בה גם הובטחה לה משרה ע”י משרד הבטחון, רק שהיא לא חפצה בה.
הדילמה, לא הייתה פשוטה, מה עוד, שבמקביל, נראה היה שמשהו לא מסתדר בתוך הבית.
“אחי, היא מספרת, עבר באותם ימים תקופה לא פשוטה בכלל,בעקבות כך הוא גרם לנו, ובעיקר לאימי שברון לב. לא כאן המקום לפרט על כל מה שעברנו, אבל ההרגשה בבית הייתה לא קלה, בלשון המעטה.
הגעתי לבית חב”ד לאחר ששמעתי מחברים שהיו בבית חב”ד על האוירה המיוחדת במקום.
היה זה לאחר ארבעה חודשים בהם טיילתי, תקופת הטיול עמדה להסתיים, ולפני שובי הבייתה, רציתי לדעת, מה לעשות בחיי האישיים, ולמצוא פתרון למצב המשפחתי הרגיש.
בבית חב”ד, התוודעתי לנושא הכתיבה לרבי שליט”א מלך המשיח באמצעות ה'אגרות קודש'.
התיישבתי, ובמשך שעה ארוכה, העלתי את אשר על ליבי במכתב ארוך ומפורט.
במקום שהו באותו זמן השלוחים, שאחד מהם, הת' יהושע גור, הדריך אותי במהלך הכתיבה והסביר לי, שבדרך כלל רצוי לקבל החלטה טובה אישית כ”כלי לברכה”.
ציינתי בסוף המכתב שאני מקבלת על עצמי, להתחיל ולהדליק נרות שבת קודש, דבר שעד אז לא ידעתי את חשיבותו גם לבנות, עוד לפני החתונה.
את המכתב הכנסתי, בכרך כ”ג, שם בהשגחה פרטית הוא נפתח בעמוד: רנב-רנג. התשובה הכילה הוראות לבדיקת ותיקון התפילין והמזוזות בבית, וכן התייחסות כללית לבקשתי, ולקבלת ההחלטה הנכונה.
מאחר ולא הבנתי מה עלי לעשות בפועל, כתבתי שוב מכתב לרבי שליט”א מלך המשיח וציינתי, כי בעז”ה אקיים את מה שכתוב בתשובה הקודמת, אך ברצוני לקבל הכוונה ברורה מה עלי לעשות.
הפעם נפתח לי הספר בעמוד רמב-רמג. והתשובה שצדה את עיני היא ש”שיטת הפשרות פשטה את הרגל” לעצמי לא הייתי צריכה יותר מכך, עבורי הייתה זו תשובה למצבי, וסייעה לי לקבל את ההחלטה הנכונה.
חזרתי הבייתה, בדקנו את התפילין והמזוזות, והתברר שהמצב עדיין לא מסתדר, אחי סבל מחלומות זוועה, שהפריעו את מנוחתו. באחד הלילות הזדמן לי לישון באותו חדר, וגם אני חלמתי חלום מפחיד במיוחד, שהשפיע עלי.
פנינו לשליח בעירנו תל-אביב, שכתב שוב לרבי שליט”א מלך המשיח וקיבל הוראה שמשמעותה הייתה להוציא את בעל החיים. אימי נזכרה, שבחדר של אחי, מוצב מין דמות מסויימת (שאולי שייכת ל”עבודה זרה”) העשויה משיניים של חיה. מיהרנו לזרוק אותה מהבית, וב”ה החיים שלנו, הסתדרו וחזרו למסלול תקין, כשבני משפחתי מודים לי במיוחד על ה”מתנה” המיוחדת שהבאתי להם מהטיול בחו”ל…”
