מספר ר' ברוך צימרמן: “לפני כחודש ימים, הגעתי לשערי בית חב”ד בת-ים. מאחר ועמדנו, אני ורעייתי לנסוע באותם ימים, לביקור בארצות הברית, החלטתי, להגיע לבית חב”ד.
פגשתי במקום, את מנהל בית חב”ד, הרב זמרוני ציק שאמר לי “מומלץ שתבקש את ברכת הרבי שליט”א מלך המשיח, באמצעות האגרות קודש”. לקחתי דף וציינתי בו, שמאחר ובשבוע הבא אני מתכונן לנסוע לארה”ב, לכן אבקש את ברכתו… הכנסתי את המכתב לתוך כרך ה”אגרות קודש”.
פתחנו את הספר במקום בו הכנסתי את המכתב, והופתענו לקרוא את התשובה, אינני זוכר כעת את המילים המדוייקות, אך נאמר שם, שהרבי שליט”א מלך המשיח מזמין אותי להגיע ל-770 “שם כבר תקבל הדרכה מה אתה צריך לעשות” נאמר לי.
מספר מילים ששמעתי על מהות בית “770” המכונה על פי הגימטריה גם “בית משיח” רק הוסיפו אצלי לאוירת הצפיה לקראת הביקור במקום זה.
קצת יותר משבוע לאחר מכן, בעיצומו של הטיול, החלטנו לנסוע לברוקלין ולמצוא את הבית לפי הכתובת שניתנה לי.
לא קשה היה למצוא את בית הכנסת. החניתי את הרכב בסמוך ונכנסנו פנימה, כשאני פונה לאולם הגדול ורעייתי עולה ל”עזרת הנשים”.
אשתי, גב' חיה חדוה, פגשה במקום מספר פעילות, שהציעו לה, לנצל את שהותה במקום כה קדוש, ולבקש את ברכת הרבי שליט”א מלך המשיח לכל המצטרך.
“מומלץ ביותר שתקבלי על עצמך איזו החלטה טובה – כלי לברכה, זה כמו כלי לקבלת הברכה בתוכו”.
“מה עלי לקחת על עצמי? אני כבר ב”ה שומרת כשרות, שבת… מה אתן ממליצות לי לעשות?” השיבה-שאלה רעייתי.
“ראי, יש כאן כרטיסים לפרסום בקרב הגויים – שבע מצוות בני נח, בהם הם מחוייבים. קחי איתך כמות כרטיסים כזו, הפיצי במהלך טיולך במקומות אליהם את מגיעה, ויהיה בכך קיום הוראת הרבי שליט”א מלך המשיח, להשפיע לקיום מצוות אלו”.
רעייתי הסכימה, ואכן מעת צאתנו מ-770, השתדלה להביא במקומות השונים אליהם הגענו מהכרטיסים – לגויים בהם נתקלנו.
יום שישי, שבוע לאחר מכן, אנחנו בדרכנו לניו יורק, בעוד שעתיים תכנס השבת, וכמובן אנו לחוצים להספיק להגיע, במיוחד שעדיין לא סידרנו לעצמו אפילו מלון לשבת.
אני מרשה לעצמי למהר יותר, אך לחרדתי לפתע נצמדה מאחורי ניידת משטרה, שלאחר כמה מאות מטרים קראה לי לעצור בצד.
“את הרשיונות בבקשה” אמר לי השוטר שניגש לרכבי. “מדוע? מה עשיתי?” התממתי.
“נסעת במהירות גבוהה מן המותר” השיב. כל נסיונותי להסביר לו שרק בגלל השבת המתקרבת מיהרתי מאוד למצוא מלון, נפלו על אוזניים אטומות.
השלמתי בליבי עם המצב, כשהשוטר מצידו מבהיר לי שמדובר בקנס כספי.
בעודי מחטט במסמכי, אני מוצא לפתע כרטיס, אחד מאותם כרטיסי 7 המצוות שנשארו אצלינו. “אין לי מה להפסיד” חשבתי לעצמי, בעוד אני נוטל את הכרטיס וניגש לניידת מאחורי, שם ישב השוטר ומילא פרטים.
“זה בשבילך” הגשתי לו. הוא נטל את הכרטיס, העיף מבט בתמונה ובכיתוב ואז שאל אותי: “יש לך רשיון בין-לאומי?” אמרתי לו שהרשיון לא נמצא אצלי. “יודע מה? קח את הרשיון שלך, וסע לשלום”…
ב”ה הספקנו גם למצוא מלון כשר לשבת.
