סיפורי ניסים מאגרות קודש

סיפורה של גב’ לובה פרלוב פורסם בימים האחרונים באתר משיח ברוסית – www.moshiach.ru:

הסיפור המדהים הבא קרה בשנת תשע”ב, 2012. למרות השנים שחולפות, על אף שמשתנות התקופות, אני עדיין מתרגשת כאילו הכל קרה רק אתמול.

הסיפור מתחיל בבשורה טובה מאד. בעלי ואני שמחנו לגלות כי אנחנו מתכוננים לעוד ילד שיצטרף אל משפחתנו. התרגשנו. ולא, לא מדובר בילד ראשון.

כל ילד הוא מתנה יקרה. יקרה מאד. כזו שלפעמים גובה גם מחירים גבוהים. שלא כמו בהריונות הקודמים, הבעיות הרפואיות החלו מיד בתחילת ההיריון ההוא. בעיות אמיתיות, כאלו שהכניסו אותי ואת העובר לסכנה קיומית.

מיד כשהבנתי שאנחנו בבעיה, בעלי ואני כתבנו לרבי שליט”א מלך המשיח. רצינו לבקש הכוונה, לקבל תמיכה,ברכה, הצלה. הכנסנו את המכתב אל אחד מכרכי אגרות הקודש המפורסמים. התשובה התקבלה בכרך כ”ב, עמוד של”א:

וה’ ימלא הריון זוגתו תחי’ה ותלד זרע חיה וקיימא בשעה טובה ומוצלחת…

שמחנו מאד. ברכה כל כך מפורשת! באיגרת הופיעו גם מספר הוראות וביניהם הבקשה להשפיע על זוגות נוספים לשמור את מצוות “טהרת המשפחה”.

להשפיע? אני? איך?

מדובר בנושא כל כך עדין ופרטי. לא יכולתי לדמיין את עצמי פונה למישהי זרה ומספרת לה על הצורך ללכת למקווה טהרה. רק מלחשוב על כך הסמקתי.

בורא עולם שלח לי רעיון. אם אינני מסוגלת לפנות לנשים באמצעות שיחה, אולי אוציא לאור… ספר! אלקט סיפורים מיוחדים אודות המצווה, סיפורים בני זמננו, סיפורים מתקופות קדומות יותר. אכתוב ספר שייתן עוצמה כוח ויעורר את תודעתה של האישה.

מעולם קודם לכן לא הוצאתי ספר, לא היה לי שום ניסיון. מאיפה להתחיל? מאין אשיג את החומר? היכן מדפיסים ובעיקר מאיפה מממנים? בכלל, אינני טיפוס יוזם או מקדם פרויקטים. אני אישה רגילה, שלא פעם דוחה גם מטלות,בוודאי לא אחת שרודפת אחרי אתגרים. ובכלל, אני בתקופה של שמירה. מי לוקחת על עצמה עול מיותר בשמירת הריון?

מי? אני. לא יודעת איך זה קרה, אבל מצאתי את עצמי עמוק בתוך העבודה, כותבת לרבי על כל התקדמות ומקבלת, שוב, ושוב- ברכות ללידה קלה וכשורה.

עם התקדמות ההיריון התברר שבתחילתו הרופאים עוד היו אופטימיים. התגלה אצלי סיבוך נדיר שכמעט אינו מצוי. תחזיות הרופאים היו לא נעימות בכלל. כשהרופאה המטפלת בי הבינה במה מדובר,היא נהייתה הסטרית.

הרגשתי שאיני יכולה לסמוך עליה. עלי למצוא רופא אחר, מנוסה יותר. גם זה לא היה פשוט,כיון שהייתי כבר בהריון מתקדם. שוב, ברכות הרבי פעלו. הצלחתי, לא בקלות,להגיע אל אחד המומחים הגדולים בתחום,מנהל מחלקת היולדות בבית רפואה ידוע. הפרופסור, שלא מקבל בדרך כלל פציינטים חדשים, הסכים לעזור לי.

התוכנית הייתה שהוא ינתח אותי בניתוח קיסרי,ניתוח שהיה אמור להפוך למבצע ההצלה של חיי. התשובות שהמשכתי לקבל כל העת מהרבי, היו עוגן ההצלה שלי בימים הטרופים שעברו עלי.בדיקות רפואיות לצד מפגשים עם רופאים והכנות לניתוח הלא שגרתי.

באחד הפעמים בהן פתחתי אגרות הקודש, [כרך יא, עמודים קס״ב – קס״ג.] הרבי שליט”א מלך המשיח הציע שם לבדוק מזוזות ותפילין ובירך אותי ללידה קלה. המזוזות נשלחו לבדיקה וחזרו תקינות, אבל התפילין, שנבדקו כשנתיים לפני, היו פסולים בכל החלקים, באופן שאפילו לא ניתן היה לתקן! רכשנו, מובן מאליו, זוג תפילין חדש. ראינו בחוש שאנחנו מובלים מלמעלה. וידענו שיש על מי לסמוך.

תוך כדי המרוץ הבלתי אפשרי הזה, עוד המשכתי לעבוד על הספר שלי. ידעתי שבעבודה הזו תלויה הצלתי.

בהשגחה פרטית הכרתי את רוחמה רוזנשטיין, מנהלת ארגון ״אפריון״. ההיכרות איתה נתנה לספר דחיפה עצומה, הארגון לקח על עצמו את הוצאות הדפוס(!), נשים רבות בארץ התנדבו לעזור. כל שנותר לי עצמי לעשות היה לאסוף את החומר, לראיין נשים, לתרגם ולהכין להדפסה את העטיפה שציירתי בעצמי. התייעצתי הרבה עם רבנים על תוכן הספר. חשוב שתבינו: אני מכינה את הספר בקליפורניה, רוחמה רוזנשטיין וחברותיה בארץ!

הספר התקדם כל כך במהירות, הרגשתי שאנחנו מכוונות על טייס אוטומטי! כל דבר שקשור לספר- הצליח בנס! זה היה מדהים: מן היום בו עלה בדעתי הרעיון לכתוב את הספר, ועד יום הוצאתו לאור עולם חלפו רק שישה שבועות! רק חודש וחצי! קראנו לספר “”ביננו, נשים” והוא יצא לאור ברוסית (הספר שאת מחזיקה כעת בידייך הוא תרגומו של הספר לעברית), שפת אימי.

עוד קודם ללידה זכיתי להחזיק בו בידיי. לקחתי איתי כמה עותקים לבית הרפואה, לחלוקה,כמובן, אלא מה? הייתי מאושפזת במשך ארבעה שבועות עד ללידה וגם אחריה. הצלחתי (לא פלא) למצוא במקום הלא יהודי הזה אחיות ורופאות יהודיות,כמה מהם דוברות רוסית. הן קבלו את הספר בשמחה רבה. אחת מהאחיות מסרה את הספר לאמה, היא כל כך רצתה שאמה תטבול!

בתקופה הלא פשוטה הזו, לא פעם ניתן היה לראות אותי שוכבת בחדרי, כותבת לרבי,וקוראת את תשובותיו מצומררת ופשוט מתמוגגת בדמעות של הקלה. הרגשתי כל הזמן שיש לי מענה, שאני לא לבד, שיש לי גיבוי חזק!

הייתה לי תחושה שאני חייה בעיצומו של סיפור חיי, הרגשתי שהשם מטהר אותי ושהוא כל כך קרוב אלי!

בעוד אני הולכת ונרגעת, מעבירה את האחריות לה’ ולרבי- שליחו, הלכו הרופאים ונלחצו יותר. כל יום שחלף הביא איתו לחץ וחרדה גדולים יותר מצידם.

מבחינה גופנית, הרגשתי די בסדר, אבל מצבי לא היה יציב. בעצם, בכל רגע נתון המצב יכול היה להתדרדר לסכנה גדולה. מדי יום ביומו מנות דם חדשות הוכנו במחלקה לשימוש פתאומי עבורי, באם חלילה אצטרך…

הרופא שהיה אחראי על בריאותי דאג מאד. הוא רצה להקדים את הניתוח. לעומתו מנהל הפגייה רצה למשוך את הזמן כמה שיותר, כדי שתינוק יהיה יותר בשל.

בכל פעם הם היו מודיעים לי על תאריך אחר לניתוח, מוקדם מהקודם, ובכל פעם הייתי מודיעה לרבי על השינוי, ומבקשת את ברכתו.דווקא אז לא קיבלתי תשובות ספציפיות. סוף סוף, למכתב אחד שהכנסתי אל תוך האגרות התקבל מענה ברור ומכוון. הרבי הורה במכתב לקרוא לשני הרופאים האלו ובנוכחותם לדרוש מהם להחליט על יום מסוים אחד!

המכתב נכתב לאדם אחר, לפני שנים רבות, אך הוא תאם באופן מפתיע את מצבי שלי. עשיתי כהוראתו. תאריך סופי נקבע. הודעתי על כך לרבי וקבלתי מכתב שמפרט במדויק את סוג הניתוח שצפוי לי, ואיתו הברכה להצלחת הטיפול.

בינתיים הפכתי לכוכבת המחלקה. רופאים מכל המחלקות התעניינו במקרה שלי, מבחינה מדעית ריתקתי אותם. “נו, אתה מגיע לניתוח?” שאלתי בהומור את הרופא התורן שנכנס להציץ בתיקי הרפואי.
“לא,” הוא חייך, “כל המקומות כבר תפוסים…”

כך בדיוק זה היה. הרופא האחראי, שאגב, לא היה יהודי, תכנן את הניתוח ממש כמו מבצע צבאי; לכל אחד מהרופאים בחדר הניתוח היה מקום ותפקיד מסוים, כל אחד היה מומחה בתחומו ומוכן.

אבל מבחינתי, היה חסר בתכנון דבר אחד מהותי. לרופא לא הייתה הכנה רוחנית. רציתי לדבר איתו על כך. חיפשתי מילים נכונות להסביר לרופא סיני על שליחותו. שאלתי את הרבי, ״באיזה מילים אדבר עם הרופא?״, אולי תתקשו להאמין אך במכתב שפתחתי באגרות הקודש הייתה תשובה מפורטת בדיוק לשאלתי.

נפתחה תשובה בספר ח׳, עמ׳ קמה׳, מכתב מיועד למישהוא שנמצא בבית רפואה. הרבי כתב שם שעלי להסביר לרופא שהוא שליח של הקדוש ברוך הוא, וצריך שהוא יבטח בו ויסמוך עליו. אם הוא יעשה כך, השם יצליחו, ויעזור לו לעשות את תפקידו בצורה הכי נעלה.

כבר לא היססתי. אמרתי לרופא שאלו המילים שהרבי שלי בקש למסור לו. הרופא הקשיב בתשומת לב והתרגש מאד. רק אז ראיתי בעיניו, לשנייה קצרה, את הדאגה האמיתית לתוצאות הניתוח.

לפני הניתוח, נתתי לאחיות הסיניות כרטיס קטן עם פרק תהילים ידוע כסגולה; “שיר המעלות”. הן הדביקו אותו בדבק סלוטייפ אל המטפחת שלי (!), כדי שלא יזוז במהלך הניתוח. כשהובילו אותי לחדר הניתוח שהו בו, לדברי הרופא, עשרים ושלשה רופאים (!) וסטודנט אחד מתלמד… אה, כן, גם אני. והתינוקת.

הסיפור שלי גם מסתיים בבשורה נהדרת; ביתנו נולדה בריאה ושלמה. הניתוח נמשך למעלה מארבע שעות, והוא הצליח יותר מן התחזיות הכי וורודות. הרופאים, לא אני, הגדירו אותו כנס. ברוך השם, הרבי הציל את חיי וחיי הבת שלי.

אני מרגישה שלספר שחיברתי היה חלק בנס הזה!

מאז הודפסה מהדורה השניה של הספר שערכתי, ואנחנו עובדות עכשיו על התירגום של הספר לעברית. הספר נותן לנשים מוטיבצ׳ה לקיים מצוות טהרת המשפחה, ובזה עוזר מאד למדריכות. בזמן כתיבת הספר, הדפסתו והפצתו, קראו הרבה ניסים נוספים לי וחברותי שהשתתפו בזה: כמה נבראו, כמה נכנסו להריון המיוחל, ועוד.

ומה שהכי חשוב הוא, – שברוך השם, הרבה נשים התחילו לשמור טהרת המשפחה! אני מכירה לפחות שלושה נשים רק מאזורי, שבזכות הספר טבלו! וכל טבילה, כמו כל מצווה, מקרבת את גאולה- היא המטרה הגדולה שלנו. ובזה נפל לנו כבוד ואחריות גדולים, – הרבי בחר בנו לפעול למען הגאולה האמתית והשלמה.

משימה נראת קשה למדי, אבל אל דאגה! הרבי לא רק נותן לנו את ההוראות, הוא גם מסדר ומסובב את כל התנעים ומספק לנו כל עזרה הנדרשת, כדי שאכן, נוכל לקיים את הוראותיו בשלמות. ועוד יותר: הוא מאמין בנו ומזרז אותנו לשליחות הזאת, שלפעמים, בעיני בשר, נראת לנו כבלתי אפשרית!

נוכחתי לדעת שרבי פה, איתנו, והקשר לרבי תלוי אך ורק בנו. הרבי איתנו בפעולה, האם אנחנו איתו?