שמי בנצי פרידמן מכפר חב”ד. מאוד רציתי לנסוע לרבי מלך המשיח לתשרי. אבל אין לי כסף! מאיפה שיהיה לי כסף?! עוד “ישיבה בחור”… גילוי נאות: בעצם, היו לי 850 ₪.
בצר לי כתבתי לרבי. התשובה (“אגרות קודש”, כרך יד אגרת ד’תתפד): “…ובודאי זה סימן שמוסיף ומעלה בעניניו, כוונתי ללימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ולעבודה בתפלה שהיא היא המעמידה את האדם ברוחניות ועי”ז גם בגשמיות, וכמ”ש תמים תהי’ עם ה’ אלקיך…”
הודעתי למשפיע שלי ר’ יענקי גוראריה מבלגיה על התשובה שקיבלתי. הוא הכין לי סדר לימוד בהתאמה:
1. בנגלה ללמוד פרק “מציאת האשה” במסכת כתובות.
2. בחסידות להוסיף על הקטע בפניני התניא שהייתי לומד בלאו הכי קטע נוסף.
3. בעבודת התפילה לקרוא את פסוקי דזמרה מתוך הסידור.
ללמוד בבית זו משימה לא קלה, בפרט לא ב”בין הזמנים”. בית הכנסת “מענדל’ס שול” הסמוך לביתי היה הפתרון האידיאלי לביצוע ההוראה. ביום השני להנ”ל, בעודי רכון על הגמרא, ניגש אלי הרב רמי באנין, שליח הרבי בוונציה, אורח שהתפלל תפילת שחרית בשעת “מאחרי טיסות” והיה האדם היחיד שחלק איתי את חלל בית הכנסת.
“איך קוראים לך?”
“בנצי פרידמן”.
“אתה רוצה לטוס לרבי”?
“רוצה, אבל אין לי מספיק כסף…”
“כמה יש לך?”
“850 ₪”.
“יש לך ממני את השאר. הסוכן שלי יכרטס לך”. (הלם…)
אני סיפרתי לאבא שלי בהתרגשות מה התרחש. הוא ניגש לרב באנין להודות לו מקרב לב. הרב באנין אמר כדברים האלו:
1. יום לפני כן (היום בו בנצי התחיל לבצע את ההוראה) התרחש משהו שבגינו החלטתי לתת סכום כספי מסויים לבחורים.
2. הפסדתי את הטיסה ונאלצתי לשוב לכפר וממילא להתפלל שחרית בכפר במקום בשדה התעופה.
3. התפללתי ב”מנדל’ס שול”, מקום בו לא הייתי מעולם.
4. ההתמדה של בנצי תפסה אותי.
בסוף אומר האבא – רב יואל פרידמן:
ההתמדה של בנצי, בהכוונת המשפיע, בהוראת הרבי, בתמימות, בלי התחכמות, היא לקחה את בנצי לרבי… כי מי שלוקח את הרבי, הרבי לוקח אותו!