כמעט כל אחד זוכה לראות בחייו הפרטיים מקרים של “השגחה פרטית” כאלה ואחרים. אם רק פוקחים את העינים, אפשר להווכח עד כמה כל דבר מנוהל משמים, ומוביל לתוצאה הרצויה.
בתורת החסידות מוסבר, כי דווקא אנשי העסקים, אותם אלו הבאים במגע עם העולם וענינו, זוכים לראות ענינים אלו במוחש יותר מאשר אלו היושבים והוגים כל היום בתורה…
גם’ הת’ יעקב גורפינקל, שלאחרונה התחיל מסלול מיוחד במסגרת שירותו הצבאי, כשנשלח לקורס.
אלא שכשאשר רצה להשתחרר לרגל חג הפסח לביתו, לא הסכימו לכך מפקדיו, בטענה שאי אפשר להפסיק ולצאת מהקורס. “אין מצב כזה, בו אנו מאפשרים לחייל לעזוב באמצע הקורס” הבהירו לו חד משמעית, “כל עזיבה, ולא משנה מהי סיבתה כמוה כהפסקה מוחלטת של הקורס, על כל המשתמע מכך”.
על המשך השתלשלות הענינים מספר יעקב: “יומיים לאחר מכן, במהלך אימון, עיקמתי בצורה קשה את רגלי.
החשד הראשוני של הרופא, הייתה שמדובר בשבר באיזור הקרסול. בדיקה מהירה הובילה אותו לקבוע את מסקנתו ולהורות על שליחתי לבדיקות מקיפות וגיבוס בבית הרפואה.
ליבי נחמץ. מלבד ההבט המוראלי והפסקת עיסוקי, הרי מדובר בסיפור רפואי לא פשוט.
אבל ידעתי שנשאר לי לעשות עוד משהו אחד. בעודי בדרכי לבית הרפואה, חייגתי לחברי, ר’ אליצור רווה, מבת ים, וביקשתי שיכתוב בדחיפות לרבי שליט”א מלך המשיח על המקרה, ויבקש ברכה שלא יהיה זה שבר ברגל.
לאחר כמה דקות הוא חוזר אלי: “הכנסתי את הבקשה שלך לרבי שליט”א מלך המשיח, ותשובתו התקבלה בכרך טז של ה”אגרות קודש” בעמודים קיד-קטו. אתה חייב לשמוע מילה במילה מה כתוב פה. זה בדיוק בעבורך.
“שלום וברכה!
הודיעו לי אשר כבודו שי’ עומד בבדיקות רפואיות, ואף על פי שאין לי פרטים בזה. אבל תקותי שהכל שלום ובסדר.
ומענין לענין, הרי דבר הוא אשר אצל עמנו עם סגולה ובפרט בלשון הקדש, הנה אפילו ענינים אשר לכאורה עניני הגוף הם, מקשרים אותם עם הנפש, וכידוע לשון חכמינו ז”ל בדק נפשו, והיש לך ענין גופני יותר מאכילה וגם בזה הלשון – צדיק אוכל לשובע נפשו…”
וגם סיום המכתב הוא במילים: “ואחכה לבשורות טובות בכל הנ”ל”.
לאחר שיחת הטלפון אמנם נרגעתי ולא חששתי יותר, אך בבית הרפואה, התעקשו גם הרופאים שמדובר בשבר.
“תשמע, אמר לי הרופא, אמנם בנתיים אני לא מצליח למצוא בצילומים את מקום השבר, אבל אין ספק שמדובר בשבר, וברגע שנעשה עוד צילומים נוכל לקבוע היכן הוא”.
גם כשניסיתי לומר שאין זה שבר, הם חזרו על קביעתם, לאור הממצאים ותמונת הרגל.
רק לאחר עוד מספר צילומים, הם גם הגיעו למסקנה כי בסך הכל מדובר בסיבוב של הקרסול והורו לי לצאת הביתה לחופשה של שבוע וחצי.
כך התמלאה בקשתי לצאת הביתה לחופשה לרגל החג. אלא שההפתעה הגדולה ציפתה לי כשחזרתי לבסיס, שם שילבו אותי בחזרה בקורס, למרות שמדובר באירוע חריג בו מאפשרים לחייל לשוב לאחר חופשה כזו.
